<h1>העיטור אות ש' שלישות ממון</h1>
<h2>דף י.</h2>
גרסינן בפרק קמא דגיטין (י"א:) האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר' מאיר וחכמים אומרים חוזר בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים. ואמר רבי יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה כגון ההוא דיימר בר חשו דכתובות פרק הכותב (פ"ד:) דאמר ליה לשליחא זיל תפסה ניהלי. כגון שליח או אדם מן השוק דומיא דמי שלקט את הפאה. אבל התופס לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים קנה. התופס לבעל חוב במקום שיש עליו כתובת אשה לא קנה וחייב לחלוק הממון ביניהן לכל אחד ואחד כפי מה שחייב להם אלא אם כן עשה ברשות הלוה כגון האומר הוליך שטר שחרור זה לעבדי והאדון חוזר בשליחות והשליח מחזיק בגט שחרור העבד ותופסו בעל כרחו של אדון ומשנתינו דקתני לא יחזור משום דכל האומר תנו כאומר זכו דמי והוא הדין בהוליך למאן דאמר הוליך כזכו. ור' לוי פירש במקום שחב לאשה בכתובתה. ודייקי רבוותא תנו כזכי בדבר שהוא ברשותו אבל בדבר שאינו ברשותו כגון מציאה לא כדגרסינן בריש גמרא דבבא מציעא (י'.) דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי. ומסתברא דהתופס לבעל חוב במקום שלא חב לאחרים שוי נפשיה עבד לוה לאיש מלוה וכיון שקנה נפטר הלוה והתופס חייב באחריותו. והולך מנה שאני חייב לו לא דמי לתופס לבעל חוב דשליח דלוה ולא שוי נפשיה שעבוד ואחריות על שניהם. והלכך לוה שפרע לערב הוה ליה הערב כתופס לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים דקנה.
<h2>דף עד.</h2>
כתב שליש בכך וכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלני בר פלני הוו עלי סהדי וקנו מנאי וכתבו וחתמו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלני בר פלני דצביתי ברעות נפשאי ואשליטת ואשלישת על ידיה כך וכך זוזי דליתון יתהון לפלני בר פלני או דלזבון בהון ארעא וליתהמן בשלישות דא בכל מאי דעביד בהון דאדעתא דהכי יהבית בידיה בשלישותא ואשליטתיה דלהות מהימן ולא יהא לי רשותא לערעורי עליה וליתהימן כתרי בכל מאי דאמר ועביד בהאי ממונא ושטר שלישותא דא קבילית עלאי כחומר כל שטרי אשלטתא והימנותא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרא וקנינא מפלני בר פלני לפלני בר פלני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקניא ביה. ואם הן שנים שנותנין ממון ביד שליש כותבין כך איך אמרו לנא וכו' הוו עלן סהדי וקנו מיננא וכתובו וחתומו וכו' ומנינן לפלני בר פלני דא שליש ושוינן בידיה כך וכך זוזי למעבד עסקא ובכל מאי דהוא עביד בהון לית לן רשותא לערעורי עליה אי נמי לא יהא ליה רשותא למיתן לחד מיננא עד דניתי לדינא קמי דייני פלני ופלני וכו' והכל לפי התנאי.
גרסינן בפרק איזהו נשך (ע"ד.) אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי ואזל וזבן לחד מנייהו זבן לכלהו ואי צרו כל חד וחד לנפשיה למאן דזבן זבן. והוא הדין היכא דלא ידע חד מחבריה. לראש ישיבה ראובן דאמר ליה לשמעון אית זבינתא בדוך פלן זיל וזבנה ביני ובינך ואמר ליה הין וקנו מניה ואזל זבנה שמעון לנפשיה ואמר ליה ראובן פלוג לי ואמר ליה שמעון לא פליגנא אי דיהיב ליה ראובן לשמעון זוזי למזבן ביני הדדי וקנו מיניה מחייבי ליה בי דינא למיתן ליה מנתיה מן ההוא זבינא. ואי לא שקל שמעון זוזי ודברים בעלמא הוא דהוה ביניהון והשתא דקא הדר ביה מודעין ליה בי דינא עונשיה דקא עבר אדאוריתא דכתיב איפת צדק והין צדק יהיה לכם שיהא הן שלך ולאו שלך צדק דמתבעי לקיומיה למימריה וכל שכן היכא דקנו מניה ולא לוקים נפשיה בחזקת רמאי כי ההוא דרבין חסידא בריש גמרא דהאומר (קדושין נ"ט.).
